פסק דין
הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו על בסיס הוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וזאת עד לסך של 30,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט.
המדובר בתביעה לתגמולי ביטוח שלטענת התובע על הנתבעת לשאת בהם כתוצאה מנזק שנגרם לרכבו מסוג מרצדס E-220 (להלן: "הרכב") שהיה מבוטח על ידה בביטוח מקיף.
1. ביום 21.9.05 נפגע רכב התובע מתאונת דרכים בעת שהתובע נהג בו ופגע מאחור ברכב שנסע לפניו.
2. בהתאם להוראות הפוליסה, ולאחר שהרכב נבדק על ידי שמאי מטעם הנתבעת, תוקן הרכב בשני מוסכים (שכן נגרמו נזקים שצריך היה לבצע את תיקונם במוסך נוסף) והנתבעת נשאה בעלות התיקון. בתום ביצוע התיקון, הודיע התובע לשמאי מטעם הנתבעת כי הרכב מרעיש וביקש כי יבוצע תיקון משלים לרכב.
3. ביום 17.1.06 לאחר דין ודברים בין הצדדים, הודיעה הנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח, במכתב לתובע כדלקמן:
"לאחר מס' שיחות טלפוניות טרם התקבל (כך במקור – פ.ל.) על ידך תשובה לענין תיקון רכבך.
כפי שהוסבר לך על ידי בשיחות טלפוניות רבות, עליך לגשת למוסך מילר בתאום מראש עם השמאי יובל, זאת על מנת לבדוק את טענתך לענין הרעשים שהתגלו ברכבך ואשר לטענתך הינם כתוצאה מהתאונה שבנדון.
זאת ועוד, נמסר לך על ידינו כי הפירוק ישולם על ידך עד לקביעת השמאי. במידה והשמאי יקבע כי הרעשים ברכבך הינם כתוצאה מהתאונה חב' הביטוח תישא בתשלום הפירוק וכמו כן התיקון במידה ויוחלט על כך על ידי השמאי...."
4. התובע סרב לממן את עלות הבדיקה ומשכך, זו לא בוצעה והתובע תיקן את הרכב על חשבונו במוסך אחר.
5. טענה עיקרית שהעלתה הנתבעת כנגד התביעה הינה כי זו התיישנה מאחר ומירוץ ההתיישנות החל עם ארוע התאונה או לכל המאוחר במועד שבו גילה התובע, לטענתו, כי התיקון לא בוצע כראוי, מועד שממנו ועד להגשת התביעה, חלפו יותר משלוש שנים.
כמו כן טוענת הנתבעת כי בהעדר חוות דעת מטעם התובע המוכיחה כי התיקונים שבוצעו ברכב, בעלות כוללת של כ-16,000 ₪ קשורים לנזק שנגרם בתאונה או נובעים ממנו, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי ביטוח בגין תיקונים אלה.
טענה נוספת שמעלה הנתבעת, אם כי לא גיבתה אותה במסמך כלשהו, הינה כי בעת שחרור הרכב מהמוסך לאחר ביצוע התיקון, אישר התובע כי אין ולא יהיו לו תביעות עתידיות או טענות כלשהן כנגד הנתבעת ביחס לתאונה ולפיכך הוא מנוע מהגשת תביעה זו.
6. התובע מצידו משיב לטענת ההתיישנות בטענה כי יש לראות במכתב הנתבעת מיום 17.1.06 משום הודאה במקצת הזכות מצד הנתבעת בהתאם לסעיף 9 לחוק התיישנות ולפיכך החל ממועד מכתב זה, מתחיל מירוץ ההתיישנות מחדש ותביעתו לא התיישנה.
לחלופין, טוען התובע כי יש לראות במכתב משום הסכם חדש בין הצדדים באשר לבדיקת הרכב ובחינת תלונות התובע ומטעם זה, יש לראות את מירוץ ההתיישנות כמתחיל ממועד זה ואילך. לחילופי חילופין טוען התובע, כי יש לראות בהתניית הנתבעת את הבדיקה בדרישתה שהתובע ישא בעלויות פירוק משום הפרה של תנאי הפוליסה, המצמיחה עילת תביעה חדשה כנגד הנתבעת. ומכל אחד מטעמים אלו, אין מקום לקבוע כי התביעה התיישנה.
באשר לטענה בדבר אי הוכחת הקשר הסיבתי שבין התאונה לתיקון הנוסף שביצע התובע, משיב התובע כי סמיכות הזמנים בין השלמת התיקון בעקבות התאונה לבין תלונת התובע על רעשים וכן מיקום החלפים שניזוקו והוחלפו במוסך האחר, מעידים על קיום הקשר הסיבתי בין השניים.
מוסיף התובע וטוען כי הסכמת הנתבעת לקיים בדיקה על ידי שמאי מטעמה, בד בבד עם סירובה לממן את עלות הבדיקה מראש (מה גם שזו היתה חובתה, לטענתו, על פי הפוליסה) יוצרת מניעות כלפיה מלטעון בדבר העדר קשר סיבתי בין הרעשים לתאונה שכן, היא זו שסיכלה את האפשרות לבצע בדיקה, כאמור.
7. באשר לעלות התיקונים (אשר עיקרם בוצעו בחודש 1/2006 ואילו חלק מהם בוצעו בשלב מאוחר יותר במהלך החודשים 3/2006, 9/2006), בגינם שילם התובע, כאמור סך של כ- 16,000 ₪, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בעלות תיקונים אלו על פי הצעת מחיר שקיבל מהמוסך שביצע את התיקון המקורי ואשר הסתכמה לסך של כ- 33,000 ₪, וכן נתבעים נזקים עקיפים הן בשל ירידת ערך הרכב בעת מכירתו בחודש 11/2006 (עת נמכר לטענתו ב-25,000 ₪ פחות ממחיר המחירון), וכן הפסד ימי עבודה של התובע כנהג מונית בימים בהם לא יכול היה לעשות שימוש ברכב וזאת בסך של 4,000 ₪.
לאחר עיון במכלול טענות הצדדים כפי שפורטו בסיכומיהם וכן במלוא המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ולאור ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 10,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% בצירוף מע"מ, וכן בהחזר המחצית הראשונה ששילם התובע.
לאור ההסדר הדיוני פטור התובע מתשלום המחצית השניה של האגרה.